מה שהחל כיום כיף בכנרת, הפך עבור בני הדודים עדן עוז (25) מפתח תקווה ואורון חדד(25) ממושב אשתאול,לסיוט ממושך. השניים יצאו לחנוך את סירת הגומי הממונעת החדשה של אורון בכנרת.בשעה 12:00 הם הפליגו מחוף כינר לעבר טבריה. בשעה 14:30 אורון קפץ לשחייה במים, עדן בן דודו עמד על קצה הסירה כשגל גבוה הפיל את משקפי השמש שהחזיק למים. כשניסה להתכופף ולהרימם הגיע גל נוסף והוא התנדנד וצנח למים. "עד שהוצאתי את הראש הרוח כבר הרחיקה את הסירה 200 מ' ממני. אורון היה במרחק 10 מ' ממני. שחינו אחד אל השני. אורון החזיק ביד חגורת הצלה של ילד שהיתה לנו ,וכך ניסינו לשחות מחזיקים אחד בשני ואוחזים בחגורת ההצלה הקטנה." סיפר עדן , ואורון מוסיף, "ראינו את החוף מרחוק אבל לא היה לנו מושג מה המרחק. התחלנו לשחות נגד הזרם ונגד הרוח. זה היה כל כך קשה ומייאש. התפללנו וקראנו תהלים. כל כמה דקות בלענו מלא מים... ראינו מרחוק את הכיפה הכחולה של הקבר של רבי מאיר בעל הנס, כל הזמן הסתכלנו עליה והתפללנו ... "
לאחר כמה שעות בשמש העזה, אורון הרגיש לשמש, החל להרגיש חולשה, עדן שהיה צמוד אליו מספר, "הוא כבר היה לבן לגמרי והעינים שלו התגלגלו כלפי מעלה. פחדתי שיאבד את ההכרה. השפרצתי עליו מים וקראתי לו אורון, אורון, אורון... "
השעות חלפו והחשיכה החלה לרדת , השנים המשיכו לשחות והחוף עדיין רחוק, "הייאוש הכי גדול היה כשהבנו שהמשטרה התחילו לחפש אותנו אבל הם חיפשו באזור המזרחי של הכנרת אליו נסחפה הסירה. ראינו אותם מרחוק אבל התחיל להחשיך והבנו שאין סיכוי שהם יראו אותנו. המשכנו בכוחות אחרונים לשחות לעבר החוף, ידעתי שאם אני מפסיק לחתור אני שוקע. ראינו את החוף אבל הרגשנו שאנחנו לא מצליחים להתקדם. אחרי שהחשיך, נהיה מאד קר, התחלנו לרעוד מקור..." סיפר עדן.
אחריהשעה עשר בלילה, דקות לפני שהשניים איבדו תקווה חלפה לידם סירה של המשטרה, "בכוחות האחרונים שלנו התחלנו לשרוק ולצרוח בכל הכח. למזלנו הם שמעו וזיהו אותנו בחושך, בקושי הצלחתי לעלות לסירה רעדתי בכל הגוף."
השנים הובהלו למרכז הרפואי ע"ש ברוך פדה פוריה, ד"ר סעיד שלבי, רופא בפנימית ב' אשר טיפל בהם ציין כי "שני הבחורים הגיעו כשהם במצב של תשישות גבוהה והתייבשות, הם אושפזו לטיפול והשגחה. רצינו להשגיח עליהם כדי לוודא שאין החמרה במצב אנזים השריר . פגיעה באנזים השריר ופרוק השריר יכולה לגרום לפגיעה בכליות.למרבה המזל לא היתה פגיעה כזו "
ביום חמישי 1.8.13 בני הדודיםכבר חשו בטוב ושוחררו לביתם.
כשעה לפני ששוחררו מבית החולים אמר עדן, "אתמול כשדיברנו ושיחזרנו את מה שעברנו התחלנו לבכות. הבנתי שקרה לנו נס, זה טלטל אותי..."