צוות המכון האונקולוגי של המרכז הרפואי פדה-פוריה בהובלתן של מקסין כהן, האחות האחראית והעו"ס, מיכל מילוא- רוטשילד החל בפרויקט חדש וייחודי,"רק על עצמי לספר
ידעתי ", במסגרתו מטופלים מספרים על עצמם, ככלי ליצירת היכרות אישית בין המטופלים, העצמה ושיפור חווית המטופל .
מקסין כהן מסבירה, "המטופלים מגיעים אלינו לפי תוכנית טיפול סדורה, כאשר תדירות ומשך הטיפול משתנים בהתאם לתוכנית הטיפול. אנו רואים את המטופל הן כחלק מקבוצת השתייכות של מטופלי המכון והן כפרט ייחודי המרכיב קבוצה זו. מתוך ראייה זו של המטופל ושל הקבוצה, נולד הרעיון לפרויקט "רק על עצמי לספר ידעתי".
מיכל מילוא רוטשילד, העו"ס שמלווה את המטופלים במכון, הוסיפה, "לצד דאגה לשלומם הפיזי של מטופלי המכון האונקולוגי, ישנה ראייה טיפולית גם של רווחתם הרגשית כחלק מההתמודדות עם מחלת הסרטן. מתוך גישה טיפולית זו, אנו רואים בכל מטופל כמי שמביא עמו סיפור חיים ייחודי משלו. אנו מאמינים כי הסיפור של האחד מאפשר לאחר להתחבר, להזדהות ולחוש שותפות בין מטופלי המכון וגם כמקור לכח והשראה להתמודדות עם מציאות חדשה של מחלה".
המפגש מתקיים באולם הטיפולים במכון כאשר בכל פעם מציג מטופל אחר את סיפורו, כל מפגש נפתח בשיר שהמטופל בוחר להשמיע והוא אף משתף מדוע בחר בשיר הזה ואיך השיר קשור לסיפור חייו. ד"ר סוהיל נסראללה, מנהל המכון האונקולוגי, פתח את המפגש הראשון וברך , "אני מברך אתכן על הרעיון והיוזמה שמראה כמה הצוות כאן, קשוב ומחובר לצרכי המטופל".
המטופלת הראשונה רותי טלאור (77), תושבת רמת ישי, שעוסקת רבות בפעילות התנדבותית, סיפרה שהחליטה כשהחלה תקופת הקורונה, לחזור לתחביב האהוב עליה, הסריגה. היא סרגה עד כה 35 בובות צבעוניות, אותן היא מתכוונת למכור ואת תמורתן לתרום למען המכון האונקולוגי. "בהתמודדות עם המחלה גיליתי על עצמי שיש לי הרבה כח. אפשר לחיות עם המחלה, חשוב גם בימי הקורונה להיות פעיל, לצאת מהבית ולשמור על הנפש...אני ממליצה לא לשמור דברים בבטן, דברו עם האנשים הקרובים לכם ושתפו אותם בתחושות ובחוויה שלכם".
המטופל השני, שלמה שיטרית (76) , תושב טבריה, איבד את בנו החייל בתאונת דרכים. במשך 6 שנים היה יו"ר יד לבנים בטבריה ובמסגרת זו פעל רבות לשיקום ושיפוץ בית העלמין הצבאי בעיר והאנדרטה למען בני טבריה שנפלו במערכות ישראל. זאת לצד ארגון פעילויות עבור 180 המשפחות השכולות בעיר. "חשבתי שאנחנו המשפחות השכולות לא יכולים רק לקבל, צריך גם להחזיר ולעשות למען החברה. ולכן יזמתי את החיבור שלנו עם הוסטל של ילדים בעלי מוגבלויות בטבריה. צרפנו אותם לפעילויות שלנו ואפילו דאגתי שיתנדבו יום בשבוע במחנה שמשון. זה עשה לי טוב על הנשמה שאנחנו גם מחזירים בחזרה לחברה...צריך לדעת להתמודד ותמיד להיות אופטימי. כל הזמן לחשוב חיובי ולעזור לאחרים, כי התמורה היא פי שתיים".