לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה השתתפו עובדי המרכז הרפואי פדה-פוריה ביום שני, 5.4.21 , במפגש עדות עם ניצול השואה, מרדכי צ'כנובר. את המפגש המרגש פתח מנהל המרכז הרפואי ד"ר ארז און, "אנחנו דואגים שנשכח ולא נזכור, אנחנו דואגים שהנכדים שלנו לא יזכרו, אנחנו דואגים שהעולם ישכח את לקחי השואה. חשוב לנו לזכור והעדויות שלכם מהשואה עוזרות לעורר את הזיכרון. כמה שנראה, כמה שנשמע ונחווה לא נוכל לדמיין את מה שאתם עברתם. אנחנו נרגשים ומודים לך שהגעת לכאן היום כדי לחלוק אתנו את סיפור חייך".
מרדכי נולד ב1924 למשפחה דתית בעיירה מאקוב מזובייצקי שבפולין, והצליח כנגד הסיכויים לשרוד את הגטאות ואת מחנות ההשמדה טרבלינקה ואושוויץ – בירקנאו , "כשהמלחמה פרצה הייתי בן 15.5 ... בסוף 1941 הקימו בעיירה שלנו גטו שממנו נאסר עלינו לצאת. התזונה של האנשים בגטו היתה 300 קלוריות ביום, לא היה אוכל, לא היה חלב, תינוקות וילדים מתו מרעב . חיינו 3 משפחות בדירה של חדר וחצי בצפיפות איומה... בחורף הטמפרטורה ירדה למינוס 10 לא היו עצים או פחם לחימום ואנשים ישבו בכפור וקפאו... כשפרקו את הגטו העמיסו אותנו ברכבת לאושוויץ בירקנאו, הייתי בקרון אחד עם עוד 100 אנשים, עם שני דליים לכל הקרון לעשות את הצרכים. נסענו ברכבת הזו ארבעה ימים וארבעה לילות. מתוך טרנספורט של 3,500 יהודים, רק 420 גברים בלבד הגיעו למחנה העבודה, אף אשה אחת לא הגיעה למחנה. אף אשה אחת לא נשארה בחיים מהעיירה שלי !"
אחרי חודשים של עבודת פרך בתנאים בלתי אפשריים של רעב, מחלות וקור, מרדכי נחלש מאד והגיע למשקל של 30 ק"ג . בלילה האחרון הוא נשכב ליד חברו שחלה בדיזנטריה ואז איבד את ההכרה. למזלו, שעות ספורות לאחר מכן הגיעו כוחות ההצלה ששחררו את המחנה וחייו ניצלו!
בסוף 1945 מרדכי צ'כנובר עלה לארץ, לצד עבודתו כיועץ תעסוקה הוא הקדיש את חייו לליווי משלחות לפולין ולהנצחת השואה. מרדכי סיים את עדותו המטלטלת בברכה, "מי ייתן והעבר המר והקשה, הנורא והאיום היה קץ לכל צרותינו וסבלותינו כעם יהודי והעתיד יביא פיצוי לחוב הגדול של העבר".