הכירו את כוכי גבאי
עובדת משק במרכז הרפואי משנת 1996.
כוכי תחגוג עוד חודשיים יום הולדת 60 וכולם מסכימים שהיא פשוט לא נראית אפילו קרוב לגיל הזה. היא נשואה לבעלה כבר 41 שנים ויש להם שלושה ילדים, הגדול בן 40 עובד בשב"ס, האמצעית בת 37 עובדת במשרד הפנים, והצעיר בן 35 שחקן כדורגל בעירוני טבריה וגם עובד בחברת קייטרינג.
לכוכי ולבעלה יש שבעה נכדים והשמיני בדרך, הגדול מבניהם בן 15.
אחד הדברים שמאפיינים את כולי זה החיוך – היא תמיד מחייכת ומסבירת פנים, גם בעבודה וגם בראיון הזה.
איך התחלת לעבוד במרכז הרפואי?
"אף פעם לא יצאתי לעבוד, התחתנתי מוקדם בגיל 18, הילדים היו צמודים בגיל. בעלי היה מפרנס יחיד ולא השתלם לי לצאת לעבוד. כשהילד הקטן שלי הגיע לכיתה א', הגעתי לפוריה לראיון ומאז אני עובדת פה."
ספרי על ההתחלה
"התחלתי לעבוד תחת חנה סיידא, מי שהיתה מנהלת המשק לפני סופי. היא קיבלה אותי לעבודה והפנתה אותי לעבוד בפגייה. אז הפגייה היתה הרבה יותר קטנה ותקווה סמדג'ה היתה האחות האחראית במחלקת ילודים. הסתדרתי שם נהדר במשך שלוש וחצי שנים. עד שחליתי, התחילו לי בעיות בבלוטת התריס והייתי חייבת לצאת לניתוח. לאחר חצי שנה של הפסקה, חנה לא ויתרה עלי וכשחזרתי היא החליטה להעביר אותי להנהלה (עוד כשההנהלה ישבה במקום ה IVF). במקביל המשכתי תמיד לעבוד במקומות נוספים. כשעברנו למשרדים הנוכחיים, חנה ביקשה שאחזיק בנוסף למחלקה את האולמות – כנסים, אודיטוריום, מועדון היולדות."
על מה את אחראית?
"ניקיון, אירוח מכובד באולמות ובהנהלה ותמיד משלימה איפה שצריך אותי. אני מסתדרת איפה ששמים אותי ושמחה לעזור. חשוב לי שהכל יהיה תמיד מתוקתק כמו שצריך, שכולם יהיו מרוצים. אני תמיד נותנת מעל ומעבר, בכיף, זאת מי שאני".
איך השתנה המרכז הרפואי?
""הספקתי לעבוד תחת שלושה מנהלים: ד"ר פרבשטיין, ד"ר מזרחי ופרופ' און. אני שמחה לראות את המרכז הרפואי מתפתח, זה עושה לי טוב. המון דברים השתנו מאז התחלתי לעבוד. בניינים חדשים, קומות חדשות, מחלקות חדשות, יחידות שעברו ממקום אחד לאחר. אנשים חדשים מגיעים. המרכז הרפואי גדל".
את אוהבת לעבוד במרכז הרפואי?
"יש סיפוק והערכה. זה הבית השני שלי, אני חולמת בלילה על מה שאני צריכה לעשות פה. אני מרגישה שאני שותפה לעבודה במרכז הרפואי. זה מקום חשוב ואני חלק ממנו, בטח אחרי שלושים שנה. זאת לא עבודה קלה, עבודה פיזית קשה, אבל אני אוהבת את המקום".
יש לך חרטות?
"לאורך השנים הציעו לי פה במרכז הרפואי ללכת וללמוד. הסגניות של האחות הראשית, אמיליה ומרסל ממש לחצו עלי שאלך ללמוד, אבל לא רציתי, כי רציתי להיות עם הילדים. זה מה שהיה לי הכי חשוב. במבט לאחור חשוב להשקיע בלימודים וחבל שלא מצאתי לזה זמן."
מה את מאחלת לעצמך ומה את מאחלת למרכז הרפואי?
"לעצמי אני מאחלת בריאות וכוחות להמשיך ולהעניק ולתת את המיטב. את המרכז הרפואי אני רוצה להמשיך ולראות מתפתח, הופך למעצמה."
מה את עושה אחרי שעות העבודה?
"אני אוהבת לעזור לילדים שלי עם הנכדים, לבלות עם בעלי, יש כמובן עבודה בבית ואני נוסעת לאמא שלי שגרה בקריות לפחות פעם בשבוע לבקר את המשפחה."
ראיינה:
שיר פרסאי ברניב
דוברת המרכז הרפואי